ביני לביני

לפני שבועות אחדים יופי הייתה מרצה אורחת באחד הקורסים שלי. כשהיא הסתובבה אל הלוח נחשפתי לכיסים התפורים שמאחור. התפעמתי. איזה כיסים נפלאים, איזו צורה – ואיך מולבשים עליה יפה! אני לא רואה את זה בפעם הראשונה. אבל המרחק, המרחק יצר פרספקטיבה חדשה.

גם המכנסים התלבשו עליה מאוד יפה. עיצבו אותה אך בתנאיה שלה. על יופי המכנסיים האלה לא נראו רק יפים, אלא גם חכמים. הם לא “הפכו” אותה ל”מתוחכמת”, כמו שעושים לקולביות בקטלוג הקולקציה באמצעות משקפיים בסטייל של מזכירה בכירה – תמיד מזכירה בכירה, לעולם לא מנהלת – ותוספת מבט שמבקש לשדר, בו-זמנית, ריחוק ופיתוי. לא. המכנסיים האלה, והכיסים בפרט, הקרינו את החוכמה ואת הנדיבות של יופי.

הכיסים האחוריים ממש קרצו אלי מהמכנסיים. כעת אפשר היה להסתכל לה בעיניים גם מאחור. כשיופי התהלכה לה שם עם הכיסים האלה מולי… אני לא רציתי שהשיעור יגמר.